"אני עדיין כאן": מדוע קמפיין החרם נמצא באינטרנטראו את הסיבות שמובילות אנשים מסוימים לקמפיין להחרמת הסרט.
הסרט "Sigo Aquí" (אני עדיין כאן) ייצא לאקרנים בברזיל בשנת 2024. מככבים בו פרננדה טורס, פרננדה מונטנגרו וסלטון מלו.
הסרט נוצר בהשראת סיפורו המשפחתי של מרסלו רובנס פאיבה, עיתונאי ומחזאי, ספר שיצא לאור בשנת 2015.
ב-5 בינואר 2025, השחקנית פרננדה טורס הפכה לברזיליאנית הראשונה שזכתה בפרס גלובוס הזהב.
בדרך זו, הסרט זכה לנראות רבה עוד יותר בברזיל, מה שהוביל לדיון פוליטי גדול סביב הסרט, שהביא לקמפיין חרם.
אני עדיין כאן - תקציר
הסרט עוסק במשפחת פאיבה, המורכבת מרובנס, אשתו וחמשת ילדיהם. רובנס היה פוליטיקאי בתקופת המשטר הצבאי.
עם הקשיחות והנוקשות של המשטר הצבאי והדיקטטורה, המשפחה חווה אירוע טראומטי. חיילים בלבוש אזרחי נכנסים לבית המשפחה ולוקחים את רובנס איתם.
מאותו יום ואילך, המשפחה מתחילה לחוות תקופות קשות. הם מנסים להבין מה באמת קורה ומדוע ראש המשפחה נלקח מהם לפתע.
הסרט מתאר את חיפושה של האישה אחר תשובות וצדק, ואת תקוותה למצוא שוב את בעלה, שעל שמו נקרא הסרט "אני עדיין כאן".
דיקטטורה, פוליטיקה ואני עדיין כאן
לברזיל עבר קרוב ועצוב מאוד. האמת היא שיש מעט מאוד אמון במידע על המשטר הצבאי, הדיקטטורה, לוחמי הגרילה השמאלניים והפוליטיקה.
שני הצדדים של הסיפור הזה (ימין ושמאל) עדייןהם נלחמים על הזכות להיות צודקים ולספר את "גרסתם" לעבר כנכונה והאמיתית..
לכן, סביר להכיר בכך שהיו טעויות, פשעים וזוועות רבות שבוצעו על ידי אנשים משני צידי הסיפור הזה.
ובסופו של דבר, רוב האנשים פשוט סבלו מהשלכות התקופה ההיא, למרות שלא היה הרבה שהם יכלו לעשות.
אבל איזו השפעה יש לכל זה על הסרט? הכל!
יש החוגגים את הסרט כדיוקן טהור וממצה של המשטר הצבאי. הם מסכמים תקופה מורכבת וקשה בסרט אחד.
במילים אחרות, הם שוכחים שזהו דיוקן של חוויה של משפחה אחת ומציגים אותו כאמת מוחלטת על עידן מורכב מלא שגיאות משני הצדדים.
הצד השני של המאבק הזה רואה בקולנוע כלי לאינדוקטרינציה. הם שוכחים שהסרט מספר את הסיפור האמיתי של משפחה שסובלת, ללא קשר להשתייכות פוליטית.
לפיכך, הם משאירים בצד את האמפתיה למשפחה הסובלת, ומסכמים את הסרט כסיפור שקר ומחנך שנועד להונות ולמניפולציה של האנשים.
למה קמפיין החרם מתפרסם באינטרנט? כי הם מתייחסים לסרט ככלי פוליטי.
בקיצור, הצבעה פוליטית אשמה הורסת חוויה נוספת. סרט שאפשר לראות וליהנות ממנו הוא כעת נשק פוליטי.
החוויה המשפחתית ממוזערת והופכת לתפקיד משני, רק כדי להדגיש מלחמה פוליטית על העבר.
אישיות קולנועית
הסרט זוכה במהירות בחיבתו ואמפתיה של הצופה בכך שהוא הופך את החוויה של משפחת רובנס לאישית ואמיתית מאוד.
סוגיות פוליטיות הופכות לרקע לעלילה, בעוד פרננדה טורס הופכת את החוויה למוחשית, אמיתית ורגשית.
במילים אחרות, התחושות שהמצב מעורר במשפחה אינן מתחשבות במניעים פוליטיים ומפלגתיים.
מאסרו של כל בן משפחה, ללא קשר לסיבה, לעולם לא יהווה סיבה למסיבה. רגשות אינם מתחשבים בסיבת המעצר.
סיבות לצפות בסרט
בהתחשב באופי האישי של החוויה המשפחתית המתוארת בסרט, מומלץ מאוד שכולם יהנו ממנו. הנה ארבע סיבות לכך:
1 – שימו לב לתרגיל האמפתיה.
משפחות סובלות, בין אם הן ימניות או שמאלניות. צפייה בסרט ופיתוח אמפתיה הם תרגיל באנושיות מכובדת.
2- התבוננו באמנות.
אמנות לא צריכה הצדקה, ולכן אפשר וצריך לצפות בסרט כדי להעריך את האמנות, במיוחד משום שמדובר ביצירת תקופתית.
3 - חפשו כדי לחוות דעה.
אל תפסיק לצפות בו רק בגלל שמישהו אמר שהוא לא טוב או לא שווה את זה. צפה בסרט כדי לקבל את החומר לגבש דעה משלך.
4- מעקב ממניעים פוליטיים.
צפייה בסרט, למרות שיש לו "זווית פוליטית", היא לגיטימית. צפו כדי ללמוד ולבחון את נקודת המבט של "האופוזיציה".
השאירו את זה בצד
"אני עדיין כאן": למה קמפיין החרם מתקיים באינטרנט. עכשיו, כשאתה מבין את הסיבות לחרם הזה, אתה מבין שהוא לא סביר.
צפו בסרט בשביל האמנות, בשביל הידע, ומעל הכל, בשביל תרגיל באמפתיה. בואו לא ניתן לסבל האנושי להפוך לכלי פוליטי נוסף.
